פסק-דין בתיק ת"א 48877-05

1. ביום 13.04.04 ארעה תאונת דרכים (להלן:"התאונה"), בה מצא את מותו הרוש בנימין ז"ל (להלן - המנוח"). התובע 1 הינו עזבונו של המנוח. התובעת 2, אשתו של המנוח, נסעה יחד עימו ברכב, אשר היה נהוג אותה עת על ידי בתם, הנתבעת 1 ונפגעה אף היא בתאונה. הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בזמנים הרלוונטיים למועד התאונה.

2. התביעה דנן הינה תביעת עיזבון המנוח ותביעת אלמנתו כתלויה במנוח וכיורשת היחידה של עזבונו, וכן תביעתה העצמאית של התובעת 2 אשר נפגעה אף היא בתאונה.

3. הנתבעים הודו בחבותם. המחלוקת בין הצדדים השתרעה בשאלת הנזק בלבד.

תביעת התובעת 2  

4. המנוח, יליד 14.04.1937 היה פנסיונר בן 67 שנים במותו. המנוח היה נשוי לסוזן, התובעת 2 (להלן:"התובעת"), ילידת 1.1.1945.

5. הרכב בו נסעו התובעים נפגע מרכב אחר בחלקו האחורי, עף לתעלה בצד הדרך, כשהוא מתהפך מספר פעמים. המנוח נהרג במקום. התובעת נזרקה אל מחוץ לרכב, ונפגעה בכל חלקי גופה. ממקום התאונה הועברה התובעת לבית חולים 'סורוקה'. בבית החולים אובחן שבר פריקה של כתף שמאל, חבלות בברך ובע"ש גבי. פריקת הכתף שוחזרה באופן מניפולטיבי והיד קובעה במתלה. התובעת אושפזה להשגחה עד ליום 18.04.04.

לאחר שחרורה מבית החולים, המשיכה במעקב אמבולטורי, קבלה סדרות של טיפולי פיזיוטרפיה וטיפול תרופתי בנוגדי כאבים. כן הייתה במעקב של המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים ולאחר מכן בקופת חולים. התובעת קבלה טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, תרופות הרגעה ותרופות משרות שינה. כמו כן, קבלה טיפול בפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית במשך מספר חודשים.

6. לתובעת מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי, לקביעת נכותה בגין התאונה.

7. ד"ר גבריאל מוזס המומחה הרפואי בתחום האורטופדי קבע בחוות דעתו מיום 10.04.07, כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 7.5%, בגין הגבלה קלה בתנועות כתף שמאל לאחר שבר פריקה של הכתף, בין סעיף 41(1)(4)(א) לסעיף 41(1)(4)(ב).

8. בהמשך חוות דעתו מציין ד"ר מוזס כי תלונות התובעת על כאבי גב אינם קשורים לתאונה, אלא למצבה הרפואי עובר לתאונה וכי הפגיעה בברך שמאל לא הותירה כל נכות. בנוסף מציין המומחה כי אין הקבלה בין התלונות הרבות של התובעת ובין הממצאים האובייקטיביים המינימאליים הקשורים לתאונה.

9. ד"ר מוזס לא זומן לחקירה על ידי הצדדים, וחוות דעתו נותרה ללא עוררין.

10. ד"ר יואב כהן, המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, קבע בחוות דעתו מיום 18.01.08, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 34 ב'. בנוסף, נותרו לתובעת נכויות זמניות כדלהלן:

א.                               30% - מיום התאונה ולמשך שנה.

ב.                               20% - למשך שנה נוספת.

עוד קבע המומחה כי התובעת זקוקה להמשך טיפול פסיכיאטרי קבוע, בפגישות מעקב חודשיות אותן ניתן לקבל ממרפאה ציבורית, כאשר עלות פגישה 180 ש"ח.

11. ד"ר כהן מציין בחוות דעתו כי מדובר באשה שאבדה את בעלה בתאונת דרכים וכי בתאונה זו נפצעה גם היא באורח בינוני. בעקבות כך התפתחה אצלה PTSD, הכוללת הזכרות מרובה באירוע הטראומתי, הימנעות מגירויים המזכירים אותו ועוררות יתר. בנוסף, החלה לסבול מסימפטומים של תגובת אבל ממושכת, שהגיעה עד כדי דיכאון מג'ורי. ד"ר כהן קובע כי כל אלו פגעו באופן ניכר בתפקוד התובעת, ויחד עם הפגיעה הגופנית, הביאו לכך שתפרוש מעבודתה. עם הזמן, ותחת טיפול תרופתי ופסיכותרפי, חל שיפור חלקי במצבה. כיום עוצמת הסימפטומים של PTSD ושל הדיכאון פחתה, אם כי לא נעלמו לחלוטין. כך גם רמת התפקוד השתפרה, אך עדיין תפקודה של התובעת פגוע באופן בינוני. בשל הזמן שחלף מאז התאונה והעובדה שכבר קיבלה טיפול מתאים, לא צפוי שיחול שיפור נוסף במצבה.

12. הנתבעות זימנו את המומחה הפסיכיאטרי לחקירה. החקירה התמקדה בייחוס הנכות הנפשית לחוויית התאונה ולפגיעה הגופנית שסבלה התובעת.

13. ד"ר כהן הסביר בחקירתו כי "החוויה הטראומטית מורכבת משני גורמים: האחת, הוא אירוע התאונה עצמו והשני, שקשור בו, זה מותו של הבעל מהתאונה" (עמוד 8 לפרוטוקול). כשהתבקש לחלק את הנכות בין הגורמים השונים, השיב: "המקצוע שלנו לא מתמטי ואני מבין שאתם צריכים תשובות מתמטיות. אם אני נדרש לחלק את הנכות הייתי מייחס מחצית מהנכות למות הבעל ומחצית לפגיעת התובעת בתאונה" (עמוד 9 לפרוטוקול). המומחה הדגיש כי לדעתו, גם אם בעלה של התובעת היה מת בתאונה מבלי שהייתה נוכחת, הייתה נגרמת לה חלק מהנכות, אבל איזה חלק קשה לדעת. (עמוד 11 לפרוטוקול). יחד עם זאת, סבור המומחה כי "העובדה שהמוות של הבעל בסיטואציה שהיא הייתה נוכחת ויש לה זיכרון כלשהו של האירוע, גם אם לא בצורה מודעת, גורמת בהחלט לחומרת ההפרעה שהתפתחה בהמשך ולנכות". (עמ' 11).

14. הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת הנכות הצמיתה בתחום הפסיכיאטרי, אותה קבע ד"ר כהן.